​

הו, שלום לך,

אני תמיד מרגישה שאני די אייקונית ועפה על עצמי, אבל אפילו לי אין ספק שחלק גדול מזה הוא המשקפיים המהממות שלי.

והמון אנשים שואלים אותי - קרצי, מאיפה המשקפיים המשגעות שלך?

ובכן, תמיד רציתי משקפיים של ממש אבל היתה לי ראייה 6+ שזה יותר טוב אפילו מ6.6.
הרגשתי שאני לא נראית רצינית מספיק וחשבתי שמשקפיים יועילו לי להראות רצינית יותר.
אז כשהגעתי לאוניברסיטה קניתי לי משקפיים בלי מספר, שיהיו, והן נחו להן במגירה.

בלימודי הקולנוע שלי היה קורס שהייתי ממש גרועה בו (כן, אני!), שניתח מאמרים קשים על קולנוע, מי היה מאמין שיש כאלו.
היינו צריכים להעביר רפרט, לעמוד ולדבר מול כל הכיתה על מאמר שאני לא מבינה בו כלום. ידעתי שהמרצה כבר הבינה שאני לא מצליחה להבין על מה היא מדברת, ולא היו לי תקוות גדולות.
החלטתי שאין לי מה להפסיד ולכן ליום הרפרט הגעתי עם המשקפיים שלי.

נעמדתי מול הכיתה, משכתי אותן מעל האף והתחלתי לדבר ברעד.
בזווית המשקף ראיתי את המרצה, משקפופרית בעצמה, קולטת את המשקפיים המשובחות שלי ומזדקפת.
​הרגשתי שנכנסתי למועדון סודי של משקפופרים. ​
קיבלתי 80 (!) על הרפרט, שהקפיץ את הציון בקורס ואפשר לי לעבור אותו.
אין לי ספק שזה בזכות המשקפיים.

לכן כשחברתי האופטימטריסטית המדהימה אמרה לי שייתכן שהסיבה שמסנוור לי בלילה היא שיש לי מספר קטן מאוד מאוד - ישר החלטתי לעשות משקפיים!
כן, אפילו שהיא אמרה שהן לא יעזרו לי לסינוורים בלילה.

באותם ימים בדיוק נסענו לפסח משפחתי בונציה, עיר הזכוכיות, ושם מצאנו חנות שטוענת לכתר "חנות המשקפיים הראשונה באיטליה". כמובן שנכנסנו, כי עכשיו כבר הוחלט (על ידי) שאני צריכה משקפיים. ושם הן עמדו להן, מנצנצות בחלון הראווה.
​
האגדה מספרת שהן עיצוב ייחודי של בעלת המקום.
אגדה נוספת מספרת שאלטון ג'ון נוהג לקנות אצלם משקפיים.
ההתלבטות הייתה רבה, כי כל האגדות האלו מאוד ייקרו את המשקפיים.
הלכנו וחזרנו לחנות במשך כמה ימים עד שהוחלט לקנות אותן ובהתרגשות צעדתי לקראת זה שלא אסתנוור בלילה כשאני נוהגת.

כפי שכבר רמזתי, לסינוור בלילה הן לא עזרו בכלל.

וכך הן שכבו להן מיותמות במגירה לצד 3 זוגות המשקפיים נטולות המספר שלי עד שהחלטנו לצלם אותי לאתר ושירה הצלמת חיפשה דרך לעשות אותי יותר דודה. שלפתי אותן מהמגירה, שירה הסירה מהן את האבק ומשם הכל היסטוריה.
אז היה שווה להוציא סכומים מטורפים על משקפיים שלא עוזרות לראות, לא?

לפעמים אנחנו נמשכים למשהו ואנחנו לא באמת יודעים למה.
כמו יצירת אומנות שאנחנו ממש צריכים לעשות אותה או ספר שבוער לנו לכתוב, או התואר בפיזיקה קוואנטית שהתחלנו בגיל 45 או משקפיים שמבקשות לעלות על האף.
לא ברור לנו למה זה טוב אבל הנפש קוראת לנו אליהם, יש לנו בעירה פנימית וצורך אבל לפי כל הפרמטרים הוא נראה לנו מיותר ואנחנו לא יודעים למה הוא יועד. זה כי הנפש יודעת יותר טוב מהשכל והיא מכוונת אותנו לכיוונים שאנחנו רוצים ללכת בהם בלי לדעת אפילו.
כן, מעט שמאלצי אבל זה מה שזה.

אני מאמינה שברוב המקרים יום אחד נבין למה הלכנו בדרך הזו אבל עד אותו יום אפשר פשוט להנות מהדרך ומזה שהלכנו אחרי צו מצפוננו.

אני יודעת, זה נשמע מאוד לא יעיל, ללכת לחקור אחרי חשק לא מפותח.
אבל בנוסף להיותי אדם יעיל אני גם רומנטיקנית שמאמינה שיש צרכים של הנפש שאנחנו לא מבינים וצריך להקשיב לה לפעמים בעיניים עצומות.

יש לי מקורצצת עם נפש אומנית שכל פעם שהיא מתעלמת מהצורך של הנפש ליצור היא נכנסת להתקפי דכאון וחרדה. ואז היא בכלל לא יעילה ולכי תכבשי איתה את העולם.
אז קבענו שכל פעם שיש לה צורך כזה אנחנו מפנות את הכל הצידה ומתמקדות באומנות.
בינתיים אני מחכה להקדשה בתערוכה שתצא מכל האומנות הזו.
אעדכן ואזמין לכשיהיה.

כשהקמתי את העסק המחשבה שלי היתה שאנשים רוצים להגשים את החלומות שלא ברור להם למה הם טובים. אנשים שעסוקים עם עבודה, שירצו שאני אנדנד להם על הדברים שהם לא עבודה כמו הספר שתמיד חלמו לכתוב או לפרוץ בתור זמרים.
ואז התחילו להגיע אלי טלפונים מאנשים שרוצים שאנדנד להם להיות טובים יותר בעבודה שלהם כשכירים או על בירוקרטיות ומלחמות עם ביטוח לאומי וקרנות פנסיה.
עכשיו, ברור שאני רוצה שכולם ישקיעו בעבודה ובלימודים! ושישלמו את הקנסות וידאגו לפנסיה.
​בכל זאת אני אמא פולניה מכל הצדדים. ​
​

אבל עם כל הכבוד לביורוקרטיה, השבת אני פה כדי להזכיר שיש גם מקום לכל החלומות, היצירות והמשקפיים שלא נקנו, לחוסר הודאות וללמידה העצמית.
כן כן, גם אלו שנראה שהם בזבוז זמן וכסף.

יאללה, חזרה לעבודה
הילה הקרציה
​
נ.ב האופטימטריסטית המהממת שלי היא תמר גלובינסקי ומי שירצה מספר הטלפון שלה בידי.
​נ.ב.ב מי שרוצה בכל זאת שאנדנד לו על עבודה - יש לי מסלול במיוחד בשביל זה.

​

יש לך חברים שמדחיינים דברים וההשראה שלי יכולה לעזור להם?
אפשר לשלוח להם את הלינק הזה שיקראו

רוצה לדעת איפה אני עוד? בעיקר בפייסבוק אבל גם באינסטוש לפעמים.